מרגליות מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ נ' סבג'י

פסק דין

1.בפני תביעה שהגישה התובעת – מרגליות מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן: "התובעת" או "האגודה"), כנגד הנתבעת – תושבת המושב חברת האגודה המחזיקה במשק 28 בתחום המושב.

לטענת התובעת – בהתאם להסכם בינה לבין מנהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית (להלן: "ההסכם המשולש"), קיימת לה הזכות והחובה לנהל את מקרקעי המשבצת אותם הינה מחזיקה ואף קיימת לה סמכות להגיש תביעה לסילוק יד מהמקרקעין.

התובעת טענה כי הנתבעת השתלטה על שטח ציבורי ואף החלה לבצע (בעצמה, או ע"י מי מטעמה), עבודות בשטח הציבורי נשוא התביעה המצוי בסמוך למשק 28, חלק ממגרש 127 בגוש 14030 (חלקה 3,4,5) להלן: "מקרקעי המחלוקת".

לטענת התובעת, בהתאם לתכנית מפורטת ג/15542 התקפה מיום 25.2.10 (להלן: "התכנית"), הוגדרו מקרקעי המחלוקת כשטח ציבורי ואף בהתאם לתכנית שקדמה – מש"צ 76 (להלן: "המש"צ"), יעוד מקרקעי המחלוקת היה לשטח ציבורי.

לטענת התובעת, אמנם חלק ממגרש 127 הפך בתכנית משטח ציבורי לשטח למגורים, אולם אין המדובר במקרקעין הגובלים במשק 28 שנים, אשר נותרו ביעודם כשטח ציבורי.

לטענת התובעת, הנתבעת לא קיבלה אישור מהנהלת התובעת לעשות שימוש בשטח הציבורי, לרבות לנטוע בו, לגדרו, לפתוח בו שבילים, להציב בו מחוברים וכיו"ב. התובעת הפנתה לכך שמעבר לעצם הפלישה והשגת הגבול בשטח ציבורי, הנתבעת גם מבצעת בשטח עבודות המפריעות למעבר חברי התובעת למגרשים וללולים שבחזקתם. בנוסף, נטען כי בפעולותיה מנסה הנתבעת להפוך את השטח הציבורי לשטח חקלאי, זאת למרות שהתנגדות שהגישה לועדה המחוזית לתכנון ובניה, נדחתה.

לאור האמור עתרה התובעת למתן צווים לסילוק יד הנתבעת ממקרקעי המחלוקת, וכן סילוק כל הנמצא מטעמה במקרקעי המחלוקת, לרבות כל הפרעה או מכשול למעבר בשטח הציבורי. כן עתרה התובעת לצו מניעה, אשר יאסור על הנתבעת להשתמש במקרקעי המחלוקת וכן להפריע או לסכל גידור השטח הציבורי ע"י התובעת.

2.הנתבעת התנגדה לתביעה וטענה כי יש לדחותה. לטענת הנתבעת, התביעה הוגשה כנקמה בגין סכסוך אישי בין יו"ר ועד האגודה ובין בן הנתבעת, וזאת כחלק ממס' תביעות שהוגשו בשל אותו סכסוך, כנגד הנתבעת ובנה.

הנתבעת טענה כי לתובעת אין סמכות לתבוע את סילוק ידה, שכן חוזה המשבצת המקנה לתובעת זכויות הסתיים ביום 30.9.11, כאשר התביעה הוגשה ב-1/12.

כן נטען כי סעיף 21 לחוזה המשבצת מתייחס לסילוק מבנים מסוכנים, סתימת בורות וכיו"ב ולא לתביעה לסילוק יד כגון דא. לטענת הנתבעת, משלא נטען למפגעים, או מבנים מסוכנים הקיימים במקרקעי המחלוקת, אין לתובעת סמכות לתבוע את סילוק יד הנתבעת.

לגופם של דברים טענה הנתבעת, כי היא בעלת זכויות בנחלה 28 ובחלק ממגרש 127. לטענת הנתבעת, בשל השיהוי בהגשת התביעה נגרם לה נזק ראייתי, שכן בינתיים בעלה נפטר ועמו נקברו ראיות רבות.

עוד טענה הנתבעת, כי נהגה במקרקעי המחלוקת מזה עשרות שנים (למעלה מ-50 שנה) מנהג בעלים, וזאת באופן גלוי: נטעה עצי פרי במקרקעי המחלוקת, הקימה בעבר בתי אימון לגידול אפרוחים, סללה משטח להקמת לולים, הכשירה את הקרקע לחקלאות. לטענת הנתבעת, ביצעה עבודות אלו במקרקעי המחלוקת ברשות התובעת ואף במימונה של הסוכנות היהודית.

הנתבעת כפרה בכך שהמדובר בשטח ציבורי וטענה כי השטח שימש מאז ומתמיד לחקלאות. התובעת טענה כי רכשה זכויות במקרקעי המחלוקת והיא בעלת רשות בלתי הדירה להשתמש במקרקעי המחלוקת, המהווים חלק בלתי נפרד מהמשק שניתן לנתבעת ולבעלה בעבר, לשימוש חקלאי.

לטענת הנתבעת, אין בתכנית רלוונטיות לשאלת זכות החזקה במקרקעי המחלוקת (אותו חלק ממגרש 127 הצמוד למשק 28).

לעניין רכישת מקרקעי המחלוקת טענה הנתבעת כי אלו נרכשו על ידה עוד בשנת 1958, עת ניתנה לה רשות בלתי חוזרת לשימוש חקלאי במקרקעי המחלוקת וכי בכל השנים החזיקה בידיעת הסכמת ואישור התובעת במקרקעי המחלוקת.

הנתבעת טענה, כי במהלך כל השנים לא נטענו ע"י התובעת טענות כנגד השימוש או תפיסת החזקה במקרקעי המחלוקת והנתבעת אף זכתה למימון להקמת משטח לול במקרקעי המחלוקת (הנתבעת הפנתה לפרוטוקול ומכתב האגודה המעידים לטענתה על השתתפות התובעת בפיצוי עבור הקמת משטח הלול).

לטענת הנתבעת, המדובר במקרה בו התקיימו כל היסודות לרשות בלתי הדירה מכח השתק החל על התובעת. הנתבעת טענה כי המדובר ברשות בשתיקה לביצוע הפעילות במקרקעי המחלוקת ולנזק שנגרם לנתבעת בהסתמכה על רשות זו. הנתבעת טענה, כי ביצעה השקעות רבות במקרקעי המחלוקת מתוך אמונה כי מקרקעי המחלוקת שייכים לה. בנוסף, העלתה הנתבעת טענת התיישנות.

בסיכומיה הרחיבה הנתבעת את החזית והעלתה טענות חדשות שלא הועלו על ידה ואף צרפה מסמכים שלא הוגשו על ידה במהלך הדיון. התנהלות בלתי ראויה זו, תידון בהמשך בסעיף 5 להלן.

3.מטעם התובעת העיד מר שמואלי אברהם – מזכיר התובעת (להלן: "שמואלי") וכן המומחה מר שאולי יצחק (להלן: "יצחק"), אשר נתן חוות דעת מטעם התובעת. בחוות דעתו התייחס יצחק לתצלומי אוויר מ- 5/10, 12/10, תוך השוואתם לתכנית על פיה מגרש 28 מיועד למגורים ומגרש 127 לשטח ציבורי פתוח. ע"פ ממצאיו של מומחה התובעת, לא נמצאו בצילומים ממצאים פיסיים כמו גידור, או אלמנט אחר, היוצרים קשר בין מגרש 28 למגרש 127. קיים מבנה חקלאי במערב מגרש 28 הממשיך באופן רציף לתוך שטח חקלאי הקיים מצפון למגרש 28 ומהווה קשר קבוע. כן נאמר בחוות הדעת (עמ' 6 סעיף 8) כי מגרשים 28, 127, 10, 3 והשטח החקלאי, אשר אינו מגרש, נמצאים בשטח המופיע בחוזה המשולש ואינם מוחכרים בחוזים אישיים.